קיבוץ להבות הבשן אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' נופי הבשן אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה מטעם הנתבע מס' 2 (להלן: "המבקש") למחיקת התובענה על הסף מחמת העדר עילת תביעה בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.על פי כתב התביעה, עניינה של התביעה הינו חוב הנתבעת 1 – נופי הבשן, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), לתובעת – קיבוץ להבות הבשן (להלן: "הקיבוץ" או "המשיבה").

המבקש – הנתבע מס' 2, משמש כמנכ"ל האגודה, ואף מחזיק בה בעקיפין 50% - ע"י חברת אפיקי פ.א.י. מבנים בע"מ (להלן: "אפיקי פ.א.י.") שבבעלותו המלאה.

החוב נשוא התביעה דנן, נצבר בגין שירותים שונים שסופקו לאגודה המפעילה בית הארחה בשם "נופי בשן" בתחום הקיבוץ, וזאת לפי דרישתו ואישורו של המבקש.

בכתב התביעה נטען, כי המבקש מנצל את מעמדו תוך ניגוד עניינים וניצול ציני של הסכם המייסדים, באופן תפעול בית הארחה, וזכויות החתימה המעניקות לו יכולת לכפות אי תשלום החוב לקיבוץ.

3.לטענת המבקש, אין בטענות המיוחסות לו בכתב התביעה כל עילת תביעה כנגדו, כאורגן של האגודה, לשאת בחובות האגודה – הנתבעת מס' 1, כלפי הקיבוץ.

טענת הקיבוץ כי המבקש ביצע "עוולת גרם הפרת חוזה", בכך שבהיותו מנכ"ל האגודה, גרם לכך שהאגודה הפרה את התחייבויותיה כלפי הקיבוץ, הינה טענה מופרכת. כלל ידוע הינו כי העוולה של גרם הפרת חוזה מניחה ניתוק משפטי בין המשדל לבין המשודל.

אין כל ביסוס לטענת המשיבה לפיה הפעולות המיוחסות למבקש בכתב התביעה מהוות פעולות בחוסר תום לב המצדיקות הטלת אחריות אישית על המבקש.

זאת ועוד; טוען המבקש כי קיימת הקבלה מושלמת בין הפעולות המיוחסות לו בתובענה דנן, לבין פעולות המיוחסות לאורגנים של האגודה בת.א 22473-11-09. ביום 10.1.10 ניתנה החלטה ע"י ביהמ"ש לסלק את התביעה בת.א 22473-11-09 כנגד האורגן של האגודה בהעדר עילה, על כן, טוען המבקש, כי ראוי שדין אחד יהיה לשני האורגנים.

4.לטענת המשיבה, בכתב התביעה הניחה המשיבה תשתית עובדתית מוצקה לחיובו האישי של המבקש כאורגן באגודה. כמפורט בכתב התביעה, המבקש כאורגן, חרג מההרשאה שניתנה לו ופעל בניגוד עניינים מובהק. עילות התביעה של המשיבה כנגד המבקש הינן ברורות ומפורשות. המבקש חב חבות אישית הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח עיקרון תום הלב, נוכח התנהלותו המעידה כי יש לראות בו כמי שחב בחבות לשאת בתשלום החוב נשוא התובענה.

5.בתשובה לתגובה המבקש חוזר למעשה על טענותיו אשר בבקשה.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות, מהנימוקים כדלקמן:

א)לפי תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), בית המשפט רשאי, בכל עת, למחוק תובענה מחמת העדר עילת תביעה.

כידוע, המבחן הקובע לסילוקה על הסף של תביעה בהעדר עילה, תביעה טורדנית וקנטרנית והודאת בעל דין, הוא בחינת פרשת התביעה, אשר בהנחה, שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו – יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראו: ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי 183 (מהדורה שביעית,שלמה לוין עורך, 1995) עמ' 183).

ב)סילוק על הסף של תביעה ובמיוחד דחייתה הוא הליך הננקט בלית ברירה רק כאשר: "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן, לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש" (ע"א 3510/99 ראובן ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה, דינים עליון, כרך ס', 65).

כל עוד קיימת אפשרות ולו גם קלושה, שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף.

בשלב המקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא חי בשלב זה מכתבי הטענות בלבד. על כן, בית המשפט יורה על סילוק התביעה בשלב המקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש.

ג)בענייננו, נוסח כתב התביעה מגלה על פניו עילת תביעה כלפי המבקש. ובמידה והמשיבה תוכיח את טענותיה כי אז היא תוכל לזכות בסעד המבוקש על ידה בכתב התביעה, או בחלקו.

כך למשל בסעיף 14 לכתב התביעה טוענת המשיבה כי: "... הנתבע 2 בחוסר תום לב מזווע, ניצל מצב זה של תיקו וחוסר יכולת לקבל החלטות ברוב כך שללא חתימתו ו/או הצבעתו כנציג אפיקי פ.א.י., גרם לכך שהנתבעת 1 לא מסוגלת לקבל החלטות שאינן לרוחו ושאינן משרתות את מטרותיו. בעניין דנן, ניצל הנתבע 2 את כוחו זה ולפיו מסרב הוא לשלם לקיבוץ את חובו...".